לשבור את הקיר הרביעי - תיאטרון אינטרקטיבי

חברות המתמחות בחיזוי טרנדים קבעו כי 2015 תהיה השנה של האינטראקטיב ולא רק בתיאטרון. התחזית היא שאנחנו כמשתמשים וצרכני תרבות ושעשועים שונים נרצה להיות כמה שיותר בתוך החוויה, שהיא תעטוף אותנו ותיגע בנו בכל החושים, לא רק בחוש הראייה. כרגע ניתן לראות התפתחות של חוויה כזאת בעיקר במשחקי מחשב, שם ישנם עזרים שונים שיכולים לגרום למשתמש להרגיש כאילו הוא ממש בתוך המשחק, כולל שימוש בריחות וחוש המישוש.
חברות הטרנדים זיהו בנוסף כי תיאטרון וחוויות בידור אינטראקטיביות אחרות יהפכו להיות מקובלות ונפוצות בכל רחבי העולם בשנים הקרובות.

אבל מה זה בדיוק תיאטרון אינטראקטיבי?
בהצגות תיאטרון "רגילות" ישנו לרוב "קיר רביעי", המתייחס לקיר הדמיוני המפריד בין הקהל לבמה. הקהל מציץ להתרחשות אך לא משתתף בה, והשחקנים לרוב מתעלמים מנוכחות הקהל. ישנן כמה דוגמאות לשבירה של ההפרדה הזאת בין הקהל למתרחש הבמה, וכבר במאה ה-19 עודדו את הקהל לקרוא שורות ולהשתתף בהצגה. אלא שהמנהג דעך מאז, וכיום נותרו דוגמאות ספורות להשתתפות הקהל או אפילו פנייה אליו. כך לדוגמה במחזמר "קברט", דמות המנחה מדברת עם הקהל ומסבירה את ההתרחשויות ובמחזמר "שיער" הדמויות מסתובבות בקהל בסצנה הסופית. אבל לרוב "שבירת הקיר הרביעי" היא מינימאלית, ושמורה לדמויות מסוימות בהצגה.

 

איור: נעם מרזוק

להצגות תיאטרון יש פוטנציאל להפוך ממשהו שצופים בו בשקט באופן פסיבי, למשהו שמשתתפים בו באופן פעיל ואף משפיעים עליו ועל התנהלותו, ולכן תיאטרון אינטראקטיבי הופך אתכם מצופים פסיביים למשתתפים פעילים. ההפקות האלה לרוב לא מתרחשות במקומות קונבנציונליים כגון אולמות תיאטרון, אלא לוקחות את ההצגה למקומות בלתי צפויים כמו מועדון תת קרקעי, מלון ישן, כנסייה נטושה או אפילו מחסן המעוצב כמו בית משפט. הרעיון הוא לספק חוויה כלל חושית: המשתתפים יכולים לאכול עם השחקנים, לגעת בהם ואפילו לשחק חלק מהתפקידים בהצגה. חלק מההצגות האינטראקטיביות אף מרשות למשתתפים להשפיע על מהלך ההצגה לקבוע את הנרטיב תוך כדי המופע. הרבה מהתכנים בהן עוסקות ההצגות הללו הם פרובוקטיביים, ובהחלט לא מתאימים לכל אחד. אתם צריכים להיות מוכנים לחוויה שכוללת לעיתים מבוכה או תחושה של פולשנות ואפילו חרדה קלה משבירת המוסכמות של הקשר בין שחקן-צופה. עם זאת, לרוב ישנם חוקים וכללים להצגה או למופע, אותם מסבירים בהתחלה. צריך לזכור שמדובר במשהו שאמור להיות כיף, ואם יש משהו שאתם לא מרגישים איתו בנוח, אתם יכולים לקחת צעד אחורה ולהבהיר זאת לשחקנים.
מכיוון שמדובר בהצגה לא שגרתית, עלויות ההפקה גבוהות במיוחד: יש לרוב המון שחקנים, תלבושות מסובכות וסטים מדוקדקים עד לפרט האחרון. בנוסף, יש הגבלה על כמות המשתתפים/צופים בכל הצגה, ולכן מדובר לרוב בחוויה די אינטימית, הכוללות מספר מצומצם של אנשים. בגלל העובדה הזאת, מדובר בתענוג לא זול: רוב הכרטיסים להצגות אלו נעים בין 100 ל-200 דולר ואף יותר, אך זה לגמרי שווה את החוויה השונה.
אם אתם רוצים להבין בעצמכם על מה כל ההייפ, אספנו לכם כמה הצגות ומופעים אינטראקטיביים מצליחים המתרחשים רובם ככולם בעיר שלא מפסיקה לרגש אותנו, לחדש ולהפתיע.

 

Sleep No More

 

Sleep No More היא אחת ההפקות הכי מצליחות בתחום התיאטרון האינטראקטיבי, ובמידה מסוימת הפכה את הטרנד לכה פופולרי. מדובר בהפקה של חברת תיאטרון בריטית שהתחילה בלונדון, ורצה בניו יורק כבר 4 שנים. ההצגה מבוססת באופן רופף על המחזה "מקבת'" של שייקספיר. האירוע כולו נמצא בתוך בניין נטוש בן 5 קומות, המעוצב כמלון משנות השלושים.

 

Photo by: Sleep No More

האורחים מתחילים בחבישת מסיכות לבנות בסגנון הסרט "עיניים פקוחות לרווחה", מה שמוסיף לתחושת האנונימיות והמסתורין. לאחר מכן יוצאים להסתובב בחדרי המלון וצופים בהתרחשויות שונות הכוללות שירה, ריקודים וגם כמה חדרים שמדמים בית משוגעים ישן ורדוף רוחות.
רוב ההתרחשויות נטולות דיאלוג או שפה והמבקרים אמורים לנחש או להבין מה קורה לעזאזל. חלק מהחדרים כוללים עירום או סצנות מטרידות כמו אמבטיה מלאה בדם, בחלקם מתרחשות סעודות שהאורחים מוזמנים להשתתף בהן, וחלקם מעוצבים כמו בר מסוגנן ומציעים אלכוהול בחינם. אבל בכולם תוכלו למצוא תשומת לב גדולה לפרטים, עם סט מעוצב בקפדנות יתרה. יש יותר מ-100 חדרים שונים בבניין, כך שניתן ללכת להצגה מספר פעמים ולא לראות את אותם הסצנות פעמיים (בכל מקרה בלתי אפשרי לכסות את כל החדרים בביקור אחד).
כמובן שהעובדה שהמשתתפים חובשים מסיכות תורמת לדיס-אינהיביציה ותחושת השחרור. לרוב חברים שהגיעו יחדיו מופרדים וקשה לעקוב אחר מי נמצא איתך בחדר בגלל המסכות. אמור להיות איזשהו נרטיב להסתובבות בין החדרים, אבל העיקר פה הוא החוויה ופחות הסיפור. מבקרי התיאטרון היללו את ההפקה, ותיארו אותה כשילוב בין חזונו של סטנלי קובריק, דיוויד לינץ' והאחוזה רדופת הרוחות של דיסני.

מחירי כרטיסים נעים בין 75 ל-200 דולר, תלוי בסוג הכרטיס ובזמני ההצגה.

 

 

Then She Fell

 

הספר האלמותי "אליס בארץ הפלאות" של לואיס קרול קיבל אינספור אינטרפרטציות ספרותיות, קולנועיות וטלוויזיונית, שלא לדבר על כל האזכורים התרבותיים והפרשנויות השונות והמשונות שניתנו לספר הילדים.
מכיוון שהספר מספק הרבה סיטואציות מוזרות, מסתוריות ולא הגיוניות, הוא מאוד מתאים לפורמט התיאטרון האינטראקטיבי, וההפקה הניו יורקית של Then She Fell מבוססת באופן מאוד רופף על אליס והרפתקאותיה. כמובן שלהפקה שכזאת צריך לוקיישן מיוחד, ואכן ההצגה מתקיימת בתוך כנסייה נטושה בברוקלין (בעבר התקיימה בבית חולים ישן).

ישנם 15 משתתפים בסך הכל, כך שמדובר בחוויה אינטימית למדי. המשתתפים מתקבלים על ידי רופא ואחות ונמסר להם צרור מפתחות. בדומה ל-Sleep No More מעודדים אותם להסתובב בין החדרים ולנסות לפתוח את הדלתות בעזרת המפתחות באמצעותם נכנסים לעולם שהוא חצי סיפור הילדים המוכר וחצי מחלקה לחולי נפש. הדמויות המוכרות מהספר הופכות פה לחולי נפש רדופים והכובען המטורף מקבל את המשתתפים באמרה המפורסמת מהספר "פה כולנו משוגעים". מדובר ברעיון די מוכר ולא ממש מקורי כשלעצמו, שטופל כבר במשחק המחשב "Alice" וגם בסרט של טים ברטון, אבל החוויה החושית והעיצוב של המקום הופך אותו למשכנע במיוחד.

במעבר בין החדרים תידרשו לאינטראקציות שונות עם הדמויות: תצטרכו לשתף פעולה עם המלכה האדומה, ללטף את שיערה של אליס או לעזור לדוקטור (המשוגע בפני עצמו) למצוא תיקים רפואיים במשרד המבולגן וכמובן להשתתף במסיבת תה מוזרה.
בדומה לאליס, שאוכלת ושותה כל מיני מאכלים מוזרים בספר, גם המשתתפים במופע אוכלים ושותים כחלק מהחוויה. בקבוקים קטנים עליהם כתוב "Drink Me" (כמובן) מכילים קוקטיילים טעימים והמלכה האדומה דורשת שתאכלו פירות ולחמים שונים ושאר נשנושים טעימים. ההצגה בנויה כמבוך ענקי, אך ישנה הרגשה של נרטיב מסוים במעברים מחדר לחדר.

בנוסף לדמויות המוכרות מהספר, גם לואיס קרול עצמו מופיע בתור דמות וכן אליס לידל, הילדה האמיתית שהייתה ההשראה לדמות של אליס. המופע מנסה לבחון את הקשר הלא שגרתי בין לידל לקרול (יש הטוענים כי קרול היה פדופיל) ולהעניק להצגה עוד מימד קריפי.
מחירי הכרטיסים נעים בין 95 ל-200 דולר.

 

 

Here Lies Love

 

בניגוד לשאר הדברים ברשימה, המחזמר Here Lies Love מבוסס על אירועים אמיתיים - חייה של אימלדה מרקוס, האישה שנודעה באוסף הנעליים שלה ובאכזריות שלה ושל בעלה הדיקטטור, פרדיננד מרקוס, ששלט בפיליפינים.
את המוזיקה והשירים כתבו המוזיקאים המוערכים דיוויד ביירן ופאטבוי סלים והרעיון התחיל כאלבום קונספט שהתבסס על חייה של מרקוס ושוחרר ב-2010.

ב-2013 האלבום עובד למחזמר אינטראקטיבי שעד מהרה הפך למצליח במיוחד. המשתתפים מגיעים למקום שמעוצב כמו מועדון מחתרתי, מלא באורות ניאון ולייזר, וידאו-ארט מגניב וכמובן רחבת ריקודים גדולה מלאה בנצנצים וסדרנים הלובשים סרבלים ורודים זוהרים. יש גם עמדת די ג'יי, שאף מדבר במהלך ההצגה ומתפקד כסוג של מנחה. ישנה גלריה קטנה מעל הרחבה עם מקומות ישיבה, אך רוב האקשן מתרחש על רחבת הריקודים, בה עומדים (ורוקדים) במהלך כל ההצגה.

המחזמר עצמו בנוי כהצגה רגילה למדי, יש קאסט קבוע, סצנות בעלות נרטיב וכמובן שירים קליטים במיוחד כיאה למחזמר מצליח. מה שהופך את המחזמר לאינטראקטיבי הוא השימוש הייחודי שלו בבמה, במוזיקה ואפילו בקהל עצמו.
במהלך כל ההצגה אין במה מרכזית אחת: השחקנים נעים על פני במות משתנות ומודולריות, הזזות ללא הרף (והקהל זז יחד איתן) וגם יורדים לקהל, נוגעים ומחבקים. הרקדנים והזמרים מופיעים בכל החלל, מה שנותן לצופים חוויה של 360 מעלות, כשלעיתים לא ברור מהו המוקד העיקרי.

מכיוון שהאירועים מבוססים על המציאות, המחזמר עושה שימוש יצירתי במיוחד בחומרים אמיתיים: קטעי וידאו, הקלטות, גזירי עיתונות ודיווחי חדשות מוקרנים לאורך כל ההצגה על המסכים הענקיים ועוזרים למשתתפים להכיר מקרוב את ההיסטוריה הכאובה של הפיליפינים ואת סיפורה של אימלדה עצמה, שהפכה ממלכת יופי לשליטה אכזרית ומושחתת. במהלך ההצגה ישנן הפסקות ריקוד, עם מוזיקה קצבית וריקודים מתואמים בהם הקהל משתתף, והיא מסתיימת במסיבת רייב-דיסקו ענקית בהשתתפות השחקנים, הפעם בלי תלבושות.

ההצגה סיימה לרוץ בימים אלו בניו-יורק ותתחיל סיבוב חדש בלונדון בקרוב ומחירי הכרטיסים נעים בין 85 ל-200 דולר.

 

 

 

Speakeasy Dollhouse

 

Speakeasy Dollhouse הוא סיפור חצי ביוגראפי שהוא בעצם חקירת רצח בזמן תקופת היובש בארה"ב, ומבוסס בחופשיות רבה על סבה של היוצרת, סינתיה וון-בוהלר.

המשתתפים מוזמנים למבנה נטוש בניו יורק, שלפי הסיפור היה שייך למאפיונר היהודי הידוע מאיר לנסקי (אם אתם צופים ב"אימפריית הפשע" השם בטח מצלצל לכם מוכר). הכניסה מעוצבת כמו מסעדה שוקקת, שם תוכלו לשתות "קפה מיוחד", שהוא למעשה קוקטייל. מכיוון שאנחנו נמצאים לכאורה בתקופת היובש, בה כל אלכוהול היה אסור וצריכה של משקאות חריפים הוסוותה, כל הקוקטיילים כאן נקראים "תה" או "קפה" על מנת להכניס אתכם לאווירה.

למעשה החוויה מתחילה הרבה לפני הכניסה למסעדה: בימים שלפני המופע המשתתפים מקבלים מכתבים סודיים באימייל, בהם מופיעים רמזים לגבי חקירת הרצח אותה יחקרו, דוחות משטרה, פרטים על הדמות אותה יגלמו וכן סיסמה סודית שתאפשר להם להיכנס למקום.

לאחר מכן המשתתפים מובלים לחדר אחורי וסודי, בו ישנו מועדון לילה טרנדי, עם גברים בחליפות שמשחקים קלפים ובחורות בשמלות פלאפר כיאה לתקופה. גם כאן ניתן ליהנות מקוקטיילים המוגשים בכוסות תה, בזמן שיש תזמורת ביג בנד ברקע.
בהמשך כל משתתף מקבל תפקיד מסוים בחקירת הרצח של אוליב תומאס, שחקנית ואשת חברה, שמתה באופן מסתורי. האם מותה היה תאונה, התאבדות או רצח?
המשתתפים מקבלים עובדות וסודות על הדמויות האחרות, ועליהם לקבל מסקנות ולגרום לסיפור להתגלגל, כולל חקירת עדים ואפילו רציחות נוספות. כל הסיפור מעוצב לעילא וכל הרמזים הדרושים מעוצבים בצורה משכנעת ברוח התקופה.

המופע עצמו כולל גם רקדניות בורלסק, מוזיקה חיה וקומיקאים שונים, וכן דמויות היסטוריות מוכרות מחיי הפשע הניו יורקים של שנות ה-20 וה-30. למעשה מדובר בסוג של משחק "מי הרוצח" מסוגנן, ומומלץ במיוחד לאוהבי רטרו. מומלץ גם להגיע בתחפושת מתאימה כדי להשתלב באווירה. כרטיסים נעים בין 55 ל-100 דולר.

 

 

ACCOMPLICE NEW YORK

 

ACCOMPLICE NEW YORK הוא לא בדיוק הצגה, אלא יותר חצי סיור ברחבי ניו יורק וחצי משחק "מצא את המטמון".

החוויה משלבת עם שחקנים חיים ונרטיב, וכוללת כמובן תעלומה שיש לפתור בעזרת שחקנים ורמזים שהושתלו ברחבי ניו יורק. מדובר במסע של שלוש שעות, שמתחיל בשיחת טלפון מסתורית המורה למשתתפים להגיע למקום כלשהו. לאחר מכן אתם ושאר המשתתפים בקבוצה (יש כ-15 איש בקבוצה) פוצחים במסע ברחובות ניו יורק בחיפוש אחר רמזים עד שאתם מגיעים ליעד הסופי. במהלך הדרך המשתתפים פוגשים מגוון רחב של דמויות מוזרות, שמגולמות על ידי שחקנים שלרוב מאלתרים על המקום ויוצרים אינטראקציות עם המשתתפים.

במהלך החוויה הקבוצה נותרת לגמרי לבדה, אין מדריך ואתם נאלצים להסתמך על מפות ולפתח קודים שונים על מנת להגיע לרמז הבא. על הדרך אתם זוכים לסיור קצת שונה ברחובות ניו יורק וגם לחוויה שדורשת קצת הפעלה של המוח. בניגוד לשאר ההצגות ברשימה, לזאת דווקא אפשר להביא את הילדים (כל עוד הם מעל גיל 10) ואין בה הרבה תכנים אלימים או עירום.

מחירי הכרטיסים נעים בין 65 ל-80 דולר.