דירת קבלן בפרויקט חדש נבנתה סביב קירות וחומה היקפית של אורוות סוסים מימי ראשוני המתיישבים במושבה. העבר השמור המשולב בעתיד המצוחצח עורר את השראתה של האדריכלית אשר תכננה ועיצבה את הדירה. והתוצאה, לפניכם:
בשנת 1884 בימיה הראשונים של גדרה, רחוב הבילויים שימש כרחוב המסחרי הראשון של המושבה. משני עבריו ומאחורי מבנה הציבור והמסחר נבנו בתיהם של המתיישבים הראשונים. לכל בית הייתה אורוות סוסים בנוייה מגיבוב של אבנים מקומיות.
פרויקט "בית הארווה" בגדרה הינו בניין חדש בן זמננו שסביב כל היקפו נשתמרו הקירות והחומה ההיקפית של ארוות הסוסים הישנה. כשנכנסתי לדירת הגן בקומה הראשונה של הבניין בפעם הראשונה זה הדבר הראשון שקלטו עיניי. נדהמתי לראות את האותנטיות של הקירות מסביב ואת היופי שבין הישן לחדש.
ההחומה אשר ניבטת מכל חלון בבית ומשמשת כחומה פרטית של דירת הגן הייתה עבורי למוטיב המרכזי בתכנון ועיצוב הבית. חלל היום הציבורי בבית משמע אזור המטבח, פינת האוכל והסלון אשר נגישים מאוד אל החוץ והגינה ולכן היה לי חשוב להשתמש במוטיבים מקשרים בין השניים. כך למשל, ירוק זית הינו הצבע שנבחר לארונות הנמוכים במטבח משום שמתכתב עם הירוק בחוץ.
החלטנו יחד, בעלי הבית ואני, לוותר על פינת אוכל נפרדת שתחלק את החלל של המטבח למטבח ופינת אוכל, ובחרנו בפינת אוכל גדולה מאוד במרכז המטבח לאכילה בקונספט open dining table. כך למעשה הרווחנו גם מטבח ארוך וגדול וגם פינת אוכל שמשתרעת לכל אורכו. שולחן האוכל הגדול שתוכנן בקפידה יוצר ויובא על ידי "יוסף בחצר" והותאם בדיוק לחלל המקשר ומחבר בין המטבח לבין הסלון.
מתחתיו התקנו אריחים מצוירים ויצרנו שטיח יפיפה שממסגר את אזור פינת האוכל, אותם אריחים ממשיכים גם לאזור החצר המקורה ויצרים את הגלישה של פנים הבית אל החוץ וההפך. פסי מולדינגס המחברים ומעדנים את המפגש בין הקיר לתקרה הותקנו בהיקף החלל המרכזי ומשלימים את המראה הקלאסי המתכתב עם החומה המקורית.
בפרוזדור המוביל אל החדרים הותקן טפט מעודן היוצר עניין ושובר את האורכיות המבנית ובסופו תוכננה דלת משרביה החוצצת בין האזור הציבורי בבית לאזור הפרטי. הדלת תוכננה בדומה לצורות הטפט שנבחר ומשלימה את המראה האחיד.
נגרות הדלת נבנתה בטכניקת חיתוך בלייזר על מנת ליצור את חללי האוויר המדויקים. הדלת מאפשרת מעבר אוויר ומבט רחב אבל מצניעה את האזור הפרטי. לבסוף בחרנו לצבוע אותה בכחול טורקיז עז שמתכתב גם הוא עם החומה האותנטית.
ניצלנו את הנישה בפרוזדור למידוף מאות הספרים של בני המשפחה ובחלק התחתון למגרות אפסון, כל פינה בבית נוצלה למתן מענה פרקטי לבעליה. בחיבור בין התקרה לקיר שולבו שוב פסי המולדינגס אך הפעם בפרט בנייה עם תאורה נסתרת הזורקת אור עדין לכל אורך הספרייה.
בכל תכנון הנגרות בבית שילבנו עץ אלון צרפתי המעניק חמימות ושומר על מרא הנקי ובהיר. גם בחדר המקלחת הכללית תוכנן ארון תריסים כמו של פעם המאפשר אוורור ומתכתב עם סגנון המושבה הוותיק. בתוך הארון מיקמנו את מכונת ומייבש הכביסה עם תא עמוק לקיפול בגדים, קרש גיהוץ, מגירה לאטבים ומדפים לאפסון כל כלי הנקיון והכביסה, מתוך מחשבה וידיעה שהעיצוב בבית לא צריך לבוא על חשבון הפרקטיות. את הארון ממשיכה שידת מגירות עם כיור בהתקנת אפס אשר נצבעה בצבע ירוק עז.
אני מאמינה שחדר שינה צריך להיות מאוד מזמין ונעים, חלל מרגיע שבו אנו אמורים להוריד מאתנו את כל המתח שצברנו במשך היום לפני שאנו הולכים לישון. על כן ביקשתי מהלקוחות לבחור פריט ישן שלהם שהם מאוד מחוברים אליו, אוהבים אותו ונותן להם הרגשה טובה. בעלת הבית בחרה ציור מודרני שהיה תלוי בביתה הקודם שהיא מאוד אוהבת ועונה בדיוק על ההגדרה. על כן הוספנו מסגרות עדינות בגאומטריה מלבנית על קירות החדר שמשווים לחדר מראה קלאסי נקי ובתוך מסגרות הללו שילבנו את התמונה המודרנית.
משני צידי המיטה בחרנו למקם מנורות מנימליסטיות בצורה גיאומטרית עדינה. השילוב בין פסי העיטור הקלאסיים ופרטי העיצוב המודרניים יצר סינרגיה מופלאה וחדר שינה נעים וטרנדי המשלב ישן וחדש. למרגלות המיטה תוכנן ארגז מצעים צבעוני התואם לשתי שידות הלילה משני צידי המיטה ובמרכז החדר נתלה שנדליר מבריק ומנצנץ שמכנס את כל פרטי העיצוב בחדר ומשווה מראה קלאסי וזוהר בכל.
בחדר המקלחת הפרטי של ההורים הקירות חופו באריח לבן נקי ומנימליסטי. בעלת הבית שהיא אישה מיוחדת, שמחה וצבעונית החליטה שהיא חייבת שוב זריקת אנרגיה צבעונית ולכן בחרנו להכניס תכנון נגרות קלאסי לשידה עם רגליים גלויות, גבוהות ומפורזלות שנצבעה בלא אחר בצהוב עז שמאיר את כל חלל המקלחת והופך אותו למקום שמח שמאוד נעים לשהות בו.
התוצאה הסופית שקבלנו הוא בית עם המון אפסון נסתר, בתכנון מותאם לכל הנישות והפינות האפשריות לשימוש בעליו. בית אשר חושף בהדרגה את חלליו ומאפשר אינטימיות מרבית לחללים הפרטיים. בית שבכל פינה ופינה שלו רואים את הקשר והמחשבה על אותו קיר אורווה שנשתמר עוד מימיה הראשונים של המושבה וליוותה אותי במשך כל תהליך העיצוב.
אדריכלות ועיצוב פנים: שמרית משען אברמוביץ – אדריכלות ועיצוב פנים
צילום – שי אפשטיין