תשע המלצות שוות זהב לבילוי מושלם בסן פרנסיסקו

הטעות היחידה שעשינו בטיול בן שבוע לסן פרנסיסקו היתה בבחירת מיקום המלון. כשהסתכלנו במפת העיר, חיפשנו את המיקום הכי מרכזי, והדאון טאון נראה לנו כמו המקום הנכון לישון בו. אבל מהר מאוד הבנו שסן פרנסיסקו היא לא ניו יורק, ואזור הפיננסים (Financial district) של העיר, עמוס בגורדי שחקים ובמרכזי קניות דומה לחיקוי עלוב ולא מוצלח של ניו יורק. כעבור שבוע של שיטוטים בעיר, לא היה ספק: הקסם של העיר הזו טמון בעיקר בשכונותיה, שנמצאות על הגבעות הרבות שמקיפות את המפרץ. על רוב הדאון דאון טאון בהחלט אפשר לוותר, אלא אם כן אתם ממש חייבים ארוחת בוקר בטיפאני'ז.

 

המקומות המוזכרים למטה יכולים בהחלט להתחבר למסלול של יום או יומיים בעיר, אם כי מדובר באתרים הנמצאים בחלקם במרחקים עצומים זה מזה, לכן כדאי להשתמש בתחבורה הציבורית הנוחה בעיר. אפשר לקנות כרטיס שבועי, יומי או חד פעמי (שתקף לכמה שעות, תלוי בשעה שבו הוא נקנה), ובכל מפה עירונית מצוינים גם קווי האוטובוס, הרכבת התחתית והחשמלית, כך שקל מאוד להתמצא בעיר.

Ferry building .1
לשוק האיכרים, הנמצא בבניין המעבורת העתיק שנפתח ב-1898, ושימש תחנת תעבורה לכל מי שהגיע לעיר ברכבת או במעבורת, הגענו ממש במקרה, כשהתחלנו לנוע לכיוון שני האתרים המוכרים יותר לאורך המפרץ: Fishermen's wharf, שם משתזפים להם גם אריות הים המפורסמים של העיר, והמעבורת לאלקטרז, שם גילינו שנדרשת הזמנה של שבועות מראש לסיור בכלא המפורסם בעולם, אז הסתפקנו בצילום האי מרחוק.
אבל דווקא השוק היה הגילוי המרענן. מגוון של חנויות/ דוכנים של גבינות, נקניקים, ירקות, שוקולד וגלידות, יחד עם מסעדות, דוכני אוכל ובתי קפה, הקשו עלינו את בחירת ארוחת הבוקר שלנו לאותו היום. לבסוף בחרנו ב-Grilled sandwich הראשון לטיול ב-cowgirl, חנות ודוכן לממכר גבינה וסנדוויצ'ים, מה שהתברר כהחלטה נכונה וטעימה, שנאכלה מחוץ לשוק המקורה, על ספסל ליד המים, תוך ששחפים מחכים שייפול לנו פירור או שניים.
מכיוון שלא מיצינו את השוק, שבנו לשם בסוף השבוע וגילינו שוק איכרים תוסס והומה. אז כבר ישבנו ללגום כוס יין בחנות שבסופי שבוע נהפכת גם לבר, שבו אפשר לטעום ממבחר היין המקומי, ולהוריד אותו עם פלטת גבינות ולחם. בסוף השבוע דוכני מזון רבים נפתחים גם מחוץ למבנה, כך שמומלץ להגיע לשם רעבים.
Ferry Building Marketplace
One Ferry Building

San Francisco

 

2. צ'יינה טאון
באזור העיר התחתית כדאי גם לערוך ביקור קצרצר בצ'יינה טאון, בעיקר בשעות הערב אז נדלקים הפנסים הסיניים ויוצרים מופע אורות לאורך הרחוב הראשי של הרובע. צ'יינה טאון של סן פרנסיסקו היא העתיקה ביותר בארה"ב, ומכילה את הקהילה הסינית הגדולה ביותר מחוץ לאסיה.

 

מעבר לרחובותיה הראשיים, המכילים בעיקר מסעדות סיניות וחנויות מזכרות שמיועדות בעיקר לתיירים, ברחובות הצדדים של הרובע, אפשר למצוא מיקרוקוסמוס סיני שוקק חיים. הקהילה משמרת אורח חיים מסורתי, עם חנויות מזון, שני בתי חולים, מקדשים וגגות פגודה.

השער לצ'יינה טאון (שממוקם בשדרות גרנט פינת רחוב בוש) הוא השער הסיני האותנטי היחיד בארה"ב. בניגוד לרוב השערים שעומדים על בסיס עץ, בסיס השער בסן פרנסיסקו הוא אבן ועל גגו רעפים ירוקים אמיתיים. הוא עוצב ותוכנן ב-1970. לאחר שעוברים את השער, מומלץ לסייר קצת לאורך שדרות גרנט ההומות והמוארות ואז לחתוך באחד הרחובות הצדדיים, כדי לחוות את צ'יינה טאון האמיתית, זו שבה מתגוררים אלפי סינים ומנהלים אורח חיים מסורתי, ולא זו שנראית כמו תפאורה מסרט הוליוודי.

כראוי לצ'יינה טאון, כמות המסעדות הסיניות ברובע היא בלתי נתפשת וקשה לדעת באיזו מסעדה לבחור. ובכל זאת, אם חשקה נפשכם במנת יתר של MSG וברוטב חמוץ-מתוק אדום זרחני, הנה כמה כללי אצבע לבחירה נכונה: התרחקו מהרחובות הראשיים והמתוירים, אל תיכנסו למסעדה ריקה וחפשו מסעדה שבה יש רוב סינים, כי מיליארד (או קצת פחות) סינים כנראה לא טועים. כשגילינו מסעדה ששוכנת בקומת מרתף, חשדנו שהיא מפוקפקת למדי, אבל לאחר שנשלח כוח חלוץ, שגילה עשרות משפחות סיניות שיושבות סביב שולחנות עגולים גדולים, החלטנו לתפוס שולחן. המלצרית המליצה לנו על דיל טוב לשלושה, ואף ידעה להגיד לנו שאנחנו מגזימים עם כמות המנות. ההימור שלנו בהחלט השתלם.

Chef Hung's
823 Clay St

San Francisco

 

 

3. רובע הקסטרו
רק כמה תחנות ברכבת מהעיר התחתית במעלה הגבעות נדרשות כדי להגיע לרובע הקסטרו.
הדגל הצבעוני שמתנוסס מעל שם הרובע במפת העיר בהחלט מסגיר את אופיו המיוחד. בזמן מלחמת העולם השנייה הגיעו לכאן חיילים רבים ששוחררו בשל נטייתם המינית, ובשנות ה-70 נהפך רובע קסטרו למוקד משיכה ללהט"בים רבים ברחבי ארה"ב. הארווי מילק, יהודי הומו מלונג איילנד, שהיה פעיל נגד מלחמת וייטנאם, הגיע לעיר ופתח יחד עם שותפו לחיים סקוט סמית' חנות צילום ברחוב קסטרו. במהרה נהפך מילק לפעיל פוליטי והחל לקדם זכויות הומואים בקליפורניה ובסן פרנסיסקו. הוא כינה את עצמו ראש העיר של קסטרו, והכינוי הזה בהחלט תפס.

 

 

לאחר כמה ניסיונות, הצליח מילק ב-1977 להיבחר למועצת העיר סן פרנסיסקו כדי להשמיע את קולם של ההומואים בעיר, והיה לחבר מועצת העיר ההומו המוצהר הראשון. ואולם ב-1978 נטל דן ווייט, חבר מועצת העיר לשעבר, שתמך בהגבלת להט"בים במערכת החינוך, אקדח, התגנב לבניין העיריה ורצח את ראש העירייה ואת מילק. מאז, נהפך מילק לסמל המאבק לזכויות הלהט"בים ורוחו בהחלט מרחפת מעל רובע קסטרו.

 

 

אמנם כיום קשה למצוא תהלוכות והפגנות זועמות ברובע, אבל החופש, השחרור, דגלי הגאווה המתנוססים מעל לגגות הרובע ואף צובעים את מעבר החצייה המפורסם ברחוב קסטרו, מסמלים את הדרך הארוכה שעשו הלהט"בים במאבקם לשוויון זכויות. ביום שמש חמים גברים עירומים כמעט לחלוטין, פרט לגרב שמכסה את איבר המין שלהם, הם מחזה שגרתי למדי, וכזוג הטרוסקסואלי חשנו כמיעוט ברחבי הרובע. כדי לכבד את האיש והאגדה, נכנסנו להארווי'ז, בר מסעדה בלב השכונה, כדי להרים כוסית לזכרו. היה שווה לשבת שם לדרינק ליד החלון, ולהתבונן בעוברים והשבים ברובע הכי עליז בעיר, ואולי גם בעולם.

Harvey's
500 Castro street

San Francisco

 

4. הייט אשבורי
במרחק הליכה של כ-40 דקות מרחוב קסטרו, נמצא עוד סמל לתרבות הנגד של ארה"ב. בשנות ה-60 החלו לזרום לסן פרנסיסקו היפים שהתיישבו בשכונת הייט אשבורי והשרישו היטב את תרבות ילדי הפרחים, ששיאה ניכר ב-1967 ברחובות השכונה. אחת ההיפיות המפורסמות שצמחו בשכונה היא ג'ניס ג'ופלין, שקריירת המוזיקה שלה התפתחה בין היתר גם ברובע. ב"קיץ של אהבה" המפורסם של 1967 התאפיינה השכונה בתרבות של סקס, סמים ורוקנרול. השיר San Francisco
(Be sure to wear flowers in your hair) נכתב אז, ונהפך ללהיט.

 

 

ב-1968 הרסה המשטרה את החגיגות, בטענה כי סמים קשים התפשטו בשכונה, אבל גם היום, בשיטוט ברחוב Haight, בין בואנה ויסטה פארק לגולדן גייט פארק, נותרו סממני ההיפיות בשכונה. הרחוב הראשי עמוס בחנויות שמוכרות בגדי בטיק (טאי דאי), שכבר מזמן יצאו מהאופנה בכל מקום אחר, וחנויות עישון למיניהן שמוכרות נרגילות וכלי עישון אחרים. הטיפוסים שמסתובבים ברחובות הייט אשבורי נעים בין ההיפי שמנסה לשחזר את שנות ה-60 העליזות, לבין הומלסים מבחירה שנודדים עם כלביהם (לרוב פיטבולים) מפארק לפארק. לצד אלה, תמצאו חנויות של מעצבים צעירים ובגדי יד שנייה ומזללות עם אוכל שומני נוטף, כמו שהאמריקאים אוהבים.

אם אתם בעניין של בירה מיוחדת, כדאי לעצור לדרינק במבשלת הבירה והפאב מגנוליה, שמגישה שלל סוגי בירות ממיטב מבשלות הבוטיק באזור, ומגישות אוכל של פאבים,
אבל אורגני.

Magnolia Gastropub and Brewery
1398 Haight St

San Francisco

 

5. גולדן גייט פארק
רחוב הייט נושק לחלקו המזרחי של פארק הגולדן גייט, סנטרל פארק של סן פרנסיסקו אם תרצו. בימי ראשון, כשכבישי הפארק נסגרים לתנועת מכוניות, והמוני אנשים נוהרים לשבת על המדשאות הרחבות, יחד עם מופעי רחוב ומשחקי כדור למיניהם, אפשר לדמיין שחזרתם לאותו קיץ של אהבה ב-1967. קשה לכסות את כל הפארק העצום שמכיל פינות חמד רבות: בריכות קטנות עם ברווזים שלא פוחדים מאנשים ובאים לדרוש אוכל, חורשות שאפשר ללכת בהן לאיבוד וגינות פרחים מרהיבות, כולל זו של הגן הבוטני.

כדאי לבקר במוזיאון דה יאנג, שנמצא בלב הפארק. המוזיאון נפתח ב-1895 כחלק ממרכז ירידים גדול בעיר ושימש כחלל לאמנות גבוהה. במוזיאון תערוכות קבועות המציגות אמנות אמריקאית, אפריקאית ומודרנית, לצד תערוכות מתחלפות. גם אם אתם לא חובבי אמנות מושבעים, כדאי לעלות למגדל הבטון בצד המוזיאון ולצפות בסן פרנסיסקו מלמעלה.

Golden Gate Park
50 Hagiwara Tea Garden Drive
San Francisco

 

6. ריצ'מונד
שכונת המגורים המתפתחת נמצאת מצפון לפארק. עם בתים צבעוניים נמוכים, גבעות שמשקיפות אל האופק, רחובות רחבים שמסתיימים בים ומחירי שכירות נמוכים ביחס לעיר, אפשר להבין למה רבים מבקשים לגור בה. הגענו אליה בעקבות המלצת חבר פייסבוקי על מסעדת בורמה סופרסטאר, והתאהבנו בשיטוט סתמי ברחובות השכונה.

 

 

המסעדה ממוקמת ברחוב קלמנט, שוקק מסעדות אסיאתיות וברים שכונתיים, וכשהגענו אליה הבנו שכנראה שיש לה הרבה ממליצים: המארחת אמרה שזמן ההמתנה יארך כשעה וחצי. מכיוון שהגענו מרחוק (דאון טאון) ודי הסתקרנו לגלות מה הסוד של המסעדה העמוסה, שאלנו את המארחת איפה הבר הקרוב והלכנו לחכות שם.

הגענו בשעה מוקדמת מדי בשביל בילוי בבר, וחוץ מהברמן ובחור אירי שיכור לא היה שם איש. הברמן עשה את תפקידו בהצטיינות – ידע לנהל עמנו שיחה שתגרום לנו להרגיש שהוא מאוד מתעניין בנו, אבל לא פולשנית מדי. שעה וחצי חלפו להן במהירות, אך כששבנו למסעדה עדיין לא התפנה לנו שולחן. לבסוף, לאחר שלקחו מאתנו הזמנות כבר בחוץ, התיישבנו סביב השולחן המיוחל, והמנות הוגשו במהירות. ובכן, מתברר שאוכל בורמזי הוא מעין שילוב מוצלח ביותר של טעמים וייטנאמיים והודיים, והמסעדה הוכיחה שהיא שווה את ההמלצות וההמתנה. נשבענו לשוב אליה בעתיד הלא רחוק.

Burma Superstar
309 Clement St

San Francisco

 

7. הגן הלאומי גולדן גייט
סעו עד לקצה ריצ'מונד בשדרות גירי (Geary Blvd) ותגיעו לאוקיאנוס הפאסיפי ולגן הלאומי. כדי להתבונן מרחוק מגשר הגולדן גייט, תוכלו ללכת ב-Lands end trail עד שתגיעו לתצפית ה-Eagle point. אם אין עננים וערפל באותו היום, תוכלו לקבל זווית קצת שונה על הגשר ולזכות בטיול יפה בחיק הטבע.

 

 

כשתחזרו מהשביל, תוכלו לרדת עד לים ל-Sutro Baths. במאה ה-19 היה Sutro Baths קומפלקס של בריכות שחייה, על חוף הים, בבעלות פרטית של ראש העיר לשעבר אדולף סוטרו. ב-1896 נפתחה הבריכה המקורה הגדולה בעולם לשימוש הציבור, אבל תחזוקת הקומפלקס היתה קשה ויקרה ולבסוף המתחם נסגר לשימוש. ב-1966 כילתה שריפה את המבנה, ונראה כי זו היתה הצתה. המפעיל ברח זמן קצר לאחר שאסף את כספי הביטוח. כיום נותרו על החוף הריסות הבטון של הבריכה והמבנה.

 

8. אושן ביץ'
כדי להימנע מטיפוס על הצוק, החלטנו להמשיך לאורך קו החוף והסלעים הגדולים, עד שהגענו לאושן ביץ', חוף ים אמיתי של סן פרנסיסקו. החוף רחב ידיים והוא נתחם בטיילת, שנראה שעברה ימים יפים יותר וזקוקה לשיפוץ מאסיבי. אבל כל זה לא משנה כשיש כל כך הרבה מקום על החול הנעים. יכול להיות שיש אמיצים שנכנסים למי האוקיאנוס הקפואים, אבל אנחנו לא הבחנו בהם. ובכל מקרה, נראה לי שעבור לבנטינית שרגילה למי ים בטמפרטורת רתיחה, טבילה באוקיאנוס הפאסיפי לא תהיה חוויה נעימה במיוחד.

 

צילום תמונות הכתבה: עדי הגין

 

השארנו את הטבילה לגולשי הקייט שנהנו מהרוח המטורפת, והמשכנו ללכת לאורך החוף, עד שהגענו לקצהו המערבי של גולדן גייט פארק, שם ניצבות להן שתי טחנות רוח ישנות ולא שמישות, מוקפות בגינת פרחים צבעונית. אם לא מיציתם אותו עד כה, הנה הזדמנות להכיר את צדו השני של הפארק.

 

9. קרונות הכבל של סן פרנסיסקו

בעבר היתה העיר מרושתת בקרונות כבל שעלו וירדו את הגבעות הרבות וחרשו את העיר לאורכה ולרוחבה. כיום, הן נותרו אטרקציה תיירותית מבוקשת ביותר, במיוחד שאפשר לתפוס בהם צילומים מעולים בגו פרו. המלון שלנו נמצא ליד אחת התחנות, אבל בכל פעם שעברנו שם ראינו את התור הארוך ונבהלנו. רק ביום האחרון, כמה שעות לפני הטיסה, החלטנו שאנחנו חייבים סיבוב קטן. ממש לפני התחנה האחרונה, ביקשנו מהקונדקטור לעלות, ולא רק שהוא הסכים בשמחה, הוא גם סירב לקחת מאתנו כסף. כך שגם קיבלנו טרמפ בחינם וגם הספקנו לעשות סלפי בקרון הכי מפורסם של סן פרנסיסקו.